Commentary for Ketubot 66:1

ראשונה אלא בפוחת והולך ויכתוב שנתקבלתי ממך כך וכך אשכח תני בר קפרא שנתקבלתי ממך כך וכך אמר רבי יוחנן לא אמר ר' יודה אלא בסוף אבל בתחילה אף רבי יודה מודה אין הוא בתחילה ואין הוא בסוף חברייא בשם רבי יוחנן עד שלא בעל ומשבעל ר' זעירא בשם רבי יוחנן עד שלא כנס ומשכנס לא בעל וגירשה והחזירה היא בתחלה היא בסוף ואי זו היא אשה ואי זו היא פילגש ר' מאיר אומר אשה יש לה כתובה פילגש אין לה כתובה רבי יודה אומר אחת זו ואחת זו יש לה כתובה אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה פילגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה רבי יודה בשם רב זו דברי רבי מאיר ורבי יהודה אבל דברי חכמים נושא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא לזונה ולפרנסה ולא עוד אלא שתהא זונתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה מעשה ברבי יהושע בנו של ר"ע שנשא אשה והתנה על מנת שלא לזון ושלא לפרנס ולא עוד אלא שתהא זונתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה וכיון שבא שני רעבון וחלקו הנכסים ביניהן התחילה קובלת עליו לחכמי ישראל אמר להן היא נאמנת עלי יותן מן הכל אמרה להן בודאי כך התניתי עמו אין אחר קניין כלום:

...All the time that Simeon the Righteous was alive, the lot [for the goat of Hashem] always fell on the right, when Simeon the Righteous died, sometimes it would fall to the right, sometimes to the left. All the time that Simeon the Righteous was alive, the western lamp would shine. When Simeon the Righteous died, sometimes it would flicker out, and sometimes it would burn. All the time that Simeon the Righteous was alive, the crimson thread would become white. When Simeon the Righteous died, sometimes it would become white, sometimes it would remain red. All the time that Simeon the Righteous was alive, there was a "sending" blessing on the Showbread and on the double bread, and every one would get their piece, and even if it was an olive-sized piece, there were those who felt satisfied and those who eat and leave. When Simeon the Righteous died, the blessing was suspended from the double bread and the Showbread. There was a story about a priest in Sepphoris, who grabbed his share [of bread] and the share of his fellow, and they called him ‘Son of the Bean,’ to this day, about [people like] him David wrote: "O my God, rescue me out of the hand of the wicked, out of the grasp of the unrighteous and ruthless man" (Ps. 71:4) It has been taught: Forty years before the destruction of the Temple the western light went out, the crimson thread remained crimson, and the lot for the Lord always came up in the left hand. They would close the gates of the Temple by night and get up in the morning and find them wide open. Said [to the Temple] Rabban Yohanan ben Zakkai, “O Temple, why do you frighten us? We know that you will end up destroyed. For it has been said, ‘Open your doors, O Lebanon, that the fire may devour your cedars!’ ” (Zech 11:1).

Explore commentary for Ketubot 66:1. In-depth commentary and analysis from classical Jewish sources.