Commentary for Ta'anit 5:1

דר' ליעזר מחלפה שיטתיה דר' יהושע דאיתפלגון רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר (ישעיהו ל׳:ט״ו) בשובה ונחת תושעון אמר לו רבי יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם אמר לו ר"א הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין מ"ט (ירמיהו ל׳:ז׳) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע אמר לו רבי יהושע והא כתיב (ישעיהו נה) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. מה עבד לה ר' ליעזר. תשובה כמה דאת אמר (משלי ז׳:כ׳) צרור הכסף לקח בידו וגו' אמר לו ר' יהושע והא כתיב (ישעיהו ס׳:כ״ב) אני ה' בעתה אחישנה. מה עבד לה ר' ליעזר. תשובה כמה דאת אמר (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. רבי אחא בשם ר"י בן לוי אם זכיתם אחישנה ואם לאו בעתה כיון שאמר לו ר' יהושע (דנייאל יב) וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה איסתלק ר' ליעזר. מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים מתוך הקץ מתוך צרה מתוך צווחה מתוך זכות אבות מתוך תשובה. מתוך הקץ הדא ה"ד (שמות ב׳:כ״ג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. מתוך צרה וישמע אלהים את נאקתם. מתוך צווחה ויזכור אלהים את בריתו. מתוך זכות אבות וירא אלהים את בני ישראל. מתוך תשובה וידע אלהים. מתוך הקץ וכן הוא אומר (דברים ד׳:ל׳) בצר לך מתוך צרה. ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושב' מתוך תשובה. כי אל רחום ה' אלהיך מתוך רחמים. לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך מתוך זכות אבות. וכ"ה אומר (תהילים ק״ו:מ״ד-מ״ה) וירא בצר להם מתוך צרה. בשמעו את רנתם מתוך צווחה. ויזכור להם בריתו מתוך זכות אבות. וינחם כרוב חסדיו מתוך תשובה. ויתן אותם לרחמים מתוך רחמים. חד בר נש הוה איחא בלישניה אתא לגבי רבי יוחנן גבי ר' חנינה א"ל איזיל תהי בך ולעי באורייתא דכתיב (משלי ט״ו:ד׳) מרפא לשון עץ חיים. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב (ישעיהו כ״א:י״א) משא דומה משא רומי אלי קרא משעיר אמר רבי יוחנן אלי קורא מפני שעיר. אמר ר' שמעון בן לקיש אלי מאיכן נזדווג לי משעיר אמר רבי יהושע בן לוי אם יאמר לך אדם איכן הוא אלהיך אמור לו בכרך הגדול שבאדום מה טעמא אלי קורא משעיר. תני ר' שמעון בן יוחי בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן גלו למצרים וגלת השכינה עמהן מה טעמא (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה גלו לבבל וגלת שכינה עמהן מה טעמא (ישעיהו מ״ג:י״ד) למענכם שלחתי בבלה גלו למדי וגלת השכינה עמהן מה טעמא (ישעיהו מט) ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי כמה דאת אמר (דנייאל ח) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה גלו ליון וגלת השכינה עמהן מה טעמא (זכריה ט׳:י״ג) ועוררתי בניך ציון על בניך יון גלו לרומי וגלת השכינה עמהן

R. Hanina says: The sun must have gone down and the moon have commenced to rise. In effect R. Samuel says: The moon cannot shine as long as the sun still lightens, neither can the moon shine after the sun has darted his (morning) beams. R. Samuel bar-Hiya, in the name of R. Hanina, says: If a man, when the sun has begun to set, descends from the summit of Mount Carmel to bathe in the sea, and re-ascends to partake of the oblations, he has certainly bathed during the daytime. It is, however, only a certainty in the case of one taking cross-roads to shorten the route; but not in the case of one who follows the high road (Strata). What is meant by "the intermediate period "? R. Tanhooma says: It resembles the delay of a drop of blood placed on the edge of a sword, i.e. the time required for the drop of blood to divide and run down on either side of the blade, is equivalent to the period of transition. According to R. Nehemiah, it means the time it would require for a man to run half a mile, after sunset. R. Yosse says: This twilight lasts no longer than the twinkling of an eye, and not even the men of science could measure it. Whilst the R. Yosse and R. Aha were together, the former said to the latter: Does it not seem to you that the passage of this half a mile (twilight) lasts but a second? It is certainly my opinion, said R. Aha. However, R. Hiya does not say so, but each twinkling of an eye, measured by the duration of the passage of half a mile (as R. Nehemiah), is doubtful. R. Mena says : I have made an objection in the presence of R. Aha: Have we not learnt elsewhere, that if an impurity is seen, once during the day and again during the intermediate period, or once in the twilight and again on the morrow, when the certainty exists that the impurity dates partly from this day and partly from the next day, there is a certainty as to the circumstances of the impurity, and the sacrifice is obligatory.

Explore commentary for Ta'anit 5:1. In-depth commentary and analysis from classical Jewish sources.