Berakhot 39

Chapter 39

א תַּנִּי מַעֲשֶׂה שֶׁמֵּתָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְנִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִיבֵּל. נִכְנַס מִפְּנֵיהֶם לֶחָצֵר וְנִכְנְסוּ אֲחַרָיו. לְבַיִת וְנִכְנְסוּ אֲחַרָיו. אָמַר לָהֶן כִמְדוּמֶּה הָיִיתִי שֶׁאַתֶּם נִיכְוִין בְּפוֹשְׁרִין וְאִי אַתֶּם נִכְוִין אֲפִילוּ בְרוֹתְחִין. וַהֲלֹא אָמְרוּ אֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים מִפְּנֵי שֶׁהָעֲבָדִים כִּבְהֵמָה. אִם עַל בְּנֵי חוֹרִין אֲחֵרִים אֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין כָּל שֶׁכֵּן עַל הָעֲבָדִים. מִי שֶׁמֵּת עַבְדּוֹ אוֹ בְהֶמְתּוֹ אוֹמֵר לוֹ הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנָךְ.

1 It happened that Rebbi Eliezer’s maidservant died and his students came to him for condolences but he did not accept. He entered the courtyard, they followed him there. He entered the house, they followed him there. He told them: I was thinking that you would be burned by lukewarm water but you are not burned even by boiling water. Did they not say that one does not accept condolences for slaves because slaves are in this like animals? If one does not accept condolences for unrelated free persons, so much more for slaves. If one’s slave or animal died, people say to him: The Omnipresent may replace your loss.

ב כַּד דָּמַךְ רִבִּי חִיָיא בַּר אָדָא בַּר אַחְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא קִבֵּיל רֵישׁ לָקִישׁ עִילוֹי דַּהֲוָה רַבֵּיהּ נֵימָא תַלְמִידֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא חָבִיב עֲלֵיהּ כִּבְרֵיהּ עָאַל וְאִיפְטַר עִילוֹי דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגֹת הַבּוֹשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים. לֹא צוּרְכָה אֶלָּא דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים. דוֹדִי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יַָרַד לְגַנּוֹ זֶה הָעוֹלָם. לַעֲרוּגֹת הַבּוֹשֶׂם אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. לִרְעוֹת בַּגַּנִּים אֵילּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם. וְלִלְקוֹט בַּשׁוֹשַׁנִּים אֵילּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁמְּסַלְּקָן מִבֵּינֵיהֶן. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵן וְהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי. מַה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ נָטַע לוֹ פַּרְדֵּס. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַבֵּן עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל אָבִיו הָיָה מְחַזֵּר בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וְרוֹאֶה אֵי זוֹ נְטִיעָה יָפָה בָעוֹלָם וְנוֹטְעָהּ בְּתוֹךְ פַּרְדֵּיסוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מַכְעִיסוֹ הָיָה מְקַצֵּץ כָּל נְטִיעוֹתָיו. כַּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַזֵּר בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וְרוֹאֶה אֵי זֶה צַדִּיק בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם וּמֵבִיאוֹ וּמְדַבְּקוֹ לְיִשְׂרָאֵל. כְּגוֹן יִתְרוֹ וְרָחָב. וּבְשָׁעָה שֶׁהֵן מַכְעִיסִין אוֹתוֹ הָיָה מְסַלֵּק הַצַּדִּיקִים שֶׁבֵּינֵיהֶן.

2 When Rebbi Ḥiyya bar Ada, the nephew of Bar Qappara, died did Resh Laqish accept for him since he was his teacher and a student is beloved as a son. He went and eulogized him: (Song of Songs 6:2) “My friend descended to his garden, to the spice patch, to shepherd in the gardens.” It would have been necessary only to say “ “My friend descended to shepherd in the gardens.” But “my friend” is the Holy One, praise to Him. “He descended to His garden”, that is the world. “To the spice patch”, that is Israel. “To shepherd in the gardens”, these are the peoples of the world. “And to collect lilies”, these are the just ones whom He removes from their midst. They gave a parable, to what can this be compared? To a king who had a son whom he loved very much. What did the king do? He planted a garden for him. When the son did the will of his father, the father searched in the entire world for a nice plant and planted it in his garden. When the son was making him angry, he cut down all his plants. So when Israel does the will of the Holy One, praise to Him, he searches the entire world and observes the just person, brings him and attaches him to Israel, like Jethro and Rahab. And when they are making him angry he removes the just ones from amongst them.

ג דֵּלֹמָא. רִבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא וַחֲבוּרָתֵיהּ. וְאִית דָּמְרִין רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא וַחֲבוּרָתֵיהּ. וְאִית דָּמְרִין רִבִּי עֲקִיבָה וַחֲבוּרָתֵיהּ. הֲווּ יָתְבִין לָעֵיי בְּאוֹרַיְּתָא תְחוֹת חָדָא תְאֵינָה וַהֲוָה מָרָא דִתְאֵינְתָא קָרֵיץ וְלָקֵיט לָהּ בְּכָל יוֹם. אָמְרֵי שֶׁמָּא הוּא חוֹשְׁדֵינִי. נַחְלוֹף אֶת מְקוֹמֵינוּ. לְמָחָר אַתְיָא מָרָהּ דִּתְאֵינְתָא גַבּוֹן אָמַר לוֹן מָרַיי אַף חָדָא מִצְוָה דַהֲוִיתֶן נְהִיגִין וְעָבְדִין עִמִּי מְנַעְתּוּנִין מִינִּי. אָמְרוּן לֵיהּ אָמְרִינָן דִּילְמָא דְאַחְשַׁד לָן. בְּצַפְרָא אָתֵי מוֹדָעָא יַתְהוֹן זָרְחָה עָלָיו הַחַמָּה וְהִתְלִיעוּ תְאֵינוֹתֵיהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ בַּעַל הַתְּאֵנָה יוֹדֵעַ אֵימָתַי עוֹנָתָהּ שֶׁל תְּאֵינָה לִלְקוֹט וְהָיָה לוֹקְטָהּ. כַּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵימָתַי עוֹנָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְסַלֵּק מִן הָעוֹלָם וְהוּא מְסַלְּקָן.

3 A clarification. Rebbi Ḥiyya bar Abba and his group, some say Rebbi Yose bar Ḥalaphta and his group, and some say Rebbi Jacob and his group, were sitting to study Torah under a fig tree. The owner of the fig tree was coming every morning at sunrise and collected figs. They said, maybe he mistrusts us, let us change place. The next day, the owner of the fig tree came to them; he said to them: the one miẓwah that you used to do with me you are withholding from me. They said to him: We thought that maybe you mistrust us. During the morning he came and informed them that if the sun shines on ripe figs they get wormy. At that time they said, the owner of the fig tree knows the best time to collect figs and he collects them. Likewise, the Holy One, praise to Him, knows the time of the just ones to be removed from the world and He removes them.

ד כַּד דָּמַךְ רִבִּי בּוּן בַּר רִבִּי חִיָיא עָל רִבִּי זְעִירָא וְאַפְטַר עִילוֹי מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד. יָשֵׂן אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אִם מְעַט אִם הַרְבֵּה יֹאכֵל. לְמַה הָיָה רִבִּי בּוּן בַּר רִבִּי חִיָיא דוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׂכַר פּוֹעֲלִים הַרְבֶּה וְהָיָה שָׁם פּוֹעֵל אֶחָד וְהָיָה מִשְׂתַּכֵּר בִּמְלַאכְתּוֹ יוֹתֵר מִדַּאי. מַה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ נָטְלוֹ וְהָיָה מְטַיֵּיל עִמּוֹ אֲרוּכוֹת וּקְצָרוֹת. לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב בָּאוּ אוֹתָם פּוֹעֲלִים לִיטוֹל שְׂכָרָן וְנָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ עִמָּהֶן מֻשְׁלָם. וְהָיוּ הַפּוֹעֲלִים מִתְרַעֲמִין וְאוֹמְרִין אָנוּ יָגַעְנוּ כָל הַיּוֹם וְזֶה לֹא יָגַע אֶלָּא שְׁתֵּי שָׁעוֹת וְנָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ עִמָּנוּ מֻשְׁלָם. אָמַר לָהֶן הַמֶּלֶךְ יָגַע זֶה לִשְׁתֵּי שָׁעוֹת יוֹתֵר מִמָּה שֶׁלֹּא יְגַעְתֶּם אַתֶּם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. כָּךְ יָגַע רִבִּי בּוּן בַּתּוֹרָה לְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה מַה שֶׁאֵין תַּלְמִיד וָותִיק יָכוֹל לִלְמֹד לְמֵאָה שָׁנָה.

4 When Rebbi Abun bar Rebbi Ḥiyya died, Rebbi Zeïra ascended his pulpit and eulogized him: (Eccl. 5:11) “Sweet is the year of the worker.” It does not say here “sleeps” but “whether he eats little or much.” To what can Rebbi Bun bar Ḥiyya be likened? To a king who hired many workers and there was one worker who was exceptionally productive in his work. What did the king do? He took him and walked with him the long and the short. In the evening, the workers came to receive their wages and he gave him his total wages with them. The workers complained and said: we were toiling the entire day and this one did toil only for two hours and he gave him his total wages with us! The king told them: This one produced in two hours more than what you produced all day long. So Rebbi Bun produced in Torah in 28 years what an outstanding student cannot learn in a hundred years.

ה כַּד דָּמַךְ רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד עָאַל רִבִּי לַיא וְאַפְטַר עִילוֹי אַרְבָּעָה דְּבָרִים תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכוּלָּן אִם אָבְדוּ יֵשׁ לָהֶן חֲלִיפִּין כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזוֹקוּ בַּרְזֶל מֵעָפָר יוּקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה. אֵילּוּ אִם אָבְדוּ יֵשּׁ לָהֶן חֲלִיפִּין. אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת מִי מֵבִיא לָנוּ חֲלִיפָתוֹ. מִי מֵבִיא לָנוּ תְמוּרָתוֹ. וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מָקוֹם בִּינָה וְנֶעֱלְמָה מֵעֵינֵי כָּל חָי. אָמַר רִבִּי לֵוִי מָה אִם אֲחֵי יוֹסֵף עַל שֶׁמָּצְאוּ מְצִיאָה יָצָא לִבָּם דִּכְתִיב וַיֵּצֵא לִבָּם. אָנוּ שֶׁאָבַדְנוּ אֶת רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

5 When Rebbi Simon bar Zevid died, Rebbi Illai ascended and eulogized him: Four things are used in the world and if they are lost, they have replacement, (Job 28:1,2) “But silver has a source, and a place is where gold is refined; iron is taken from dust, and stone is smelted into copper.” Those, if they are lost, have replacement. But a scholar who died, who can bring us his replacement, who can bring us his substitute? (Job 28:12,21) “Wisdom, where can it be found, where is the place of understanding? It is hidden from the eyes of all living!” Rebbi Levi said: If the brothers of Joseph lost their spirit because they found something, as it is written (Gen. 42:28) “they lost their spirit”, we, who lost Rebbi Simon bar Zevid, so much more!

Previous Chapter Next Chapter