Demai 13

Chapter 13

א <big>הלכה:</big> תַּמָּן תַּנֵּינָן שׁוּם בַּעַל בֶּכִי וּבָצֵל שֶׁל רִכְפָּה וּגְרִיסִין הַקִּילִקִּין וַעֲדָשִים הַמִּצְרִיּוֹת. הַמִּינִין הַלָּלוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ כְּיוֹצֵא בָּהֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צָרְכוּ חֲכָמִים לִיתֵּן לָהֶן סֵימָן. אֲבָל הָאֶלַּצַּרִין וְהָאַפִּסְטֻקִּין וְהָאִצְטְרוֹבֳלִין עַל יְדֵי שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָּהֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא צָרְכוּ חֲכָמִים לִיתֵּן לָהֶן סֵימָן. אָמַר רִבִּי אָבִין הָדָא מַתְנִיתָא חִילּוּפָא חִיּוּב הַמִּינִין הָאֵלּוּ עַל יְדֵי שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָּהֶן בְּחוּצָה לַאָרֶץ צָרְכוּ חֲכָמִים לִמְנוֹתָן. וְהָא דְּבֵילָה בְּבוֹצְרָה. שְׁחִיקָה הִיא. וְהָא תְמָרִין בְּאַלֶכְסַנְדְּרִיָּא. דְּקִיקִין אִינּוּן. וְהָא חָרוּב בְּבִיָּארִי גִּידּוּד הוּא. וְהָא אוֹרֶז בְּחוֹלָתָה אַכְּתַר הוּא סִימוּק הוּא. וְהָא כָּמוּן בְּקִיפְּרוֹס. עָקוּם הוּא.

1 HALAKHAH: There, we have stated: “Garlic from Baalbek, onions from Rikhpah, split beans from Cilicia, and Egyptian lentils.” Because these kinds also grow in the Land of Israel, the Sages had to attach marks to them. “But filberts, pistachios, and pine nuts, since these kinds do not grow in the Land of Israel, the Sages did not have to attach marks to them.” Rebbi Abun said, the Mishnah is the opposite regarding the obligation of these kinds; since these kinds do not grow outside of the Land, the Sages had to enumerate them. But is there not fig cake from Bosra? It is pounded. But dates from Alexandria? They are thin. But carob from Kiari? It is cut. But rice from the Ḥolata? It has more numerous kernels and is reddish. But cumin from Cyprus? It is curved.

ב אָמַר רִבִּי לָעְזָר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא הַלּוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי אֲבָל הַלּוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל דְּמַאי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְיָיא הִיא הַלּוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל הִיא הַלּוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי דְּמַאי. רִבִּי לָעְזָר סָבַר מֵימָר רוֹב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְיַד גּוֹיִם. רִבִּי יוֹחָנָן סָבַר מֵימָר רוֹב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְיַד יִשְׂרָאֵל. וַאֲפִילוּ יִסְבּוֹר רִבִּי לָעְזָר כְּרִבִּי יוֹחָנָן רוֹב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְיַד יִשְׂרָאֵל. רִבִּי לָעְזָר חָשׁ לְמִיעוּט. כַּהָדָא כּוֹרְכִיָּא שֶׁהִיא מִסְתַּפֶּקֶת יוֹם אֶחָד מִן הָאָסוּר נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַיּוֹם הוֹכִיחַ לְכָל הַיָּמִים. רִבִּי יוֹסֵי בְּעֵי מֵעַתָּה גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵיר אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ אֲנִי אוֹמֵר מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב הוּא. וְנַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַגֵּר הוֹכִיחַ לְכָל הַגֵּרִים. אֶלָּא כֵּינִי הָא רִבִּי לָעְזָר סָבַר מֵימָר רוֹב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְיַד גּוֹיִם. וְרִבִּי יוֹחָנָן סָבַר מֵימָר רוֹב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְיַד יִשְׂרָאֵל.

2 Rebbi Lazar said, they stated the Mishnah only for him who buys from a Gentile, but for him who buys from a Jew it is demay. Rebbi Joḥanan said, there is no difference, whether one buys from a Jew or from a Gentile it is demay. Rebbi Eleazar holds that most of the Land of Israel is in the hands of the Gentiles. Rebbi Joḥanan holds that most of the Land of Israel is in the hands of Jews. But even if Rebbi Eleazar agrees with Rebbi Joḥanan that most of the Land of Israel is in the hands of Jews, Rebbi Eleazar is anxious about a minority. Like that fortification, if for one day it got supplies from a forbidden source, that day will become proof for all days. Rebbi Yose asked: If that is so, a prospective proselyte who comes to convert should not be accepted; I say he is from Ammon and Moab, and one proselyte would become proof for all proselytes. Hence, Rebbi Eleazar must hold that most of the Land of Israel is in the hands of Gentiles and Rebbi Joḥanan must hold that most of the Land of Israel is in the hands of Jews.

Previous Chapter Next Chapter