ב רִבִּי זְרִיקָן שִׁמְעוֹן בַּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רוֹפֵא חָבֵר שֶׁהָיָה מַאֲכִיל לְחוֹלֶה עַם הָאָרֶץ נוֹתֵן לְתוֹךְ יָדוֹ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו בִּדְמַאי. אֲבָל בְּוַדַּאי אֲפִילוּ לְתוֹךְ יָדוֹ אָסוּר. מִשֶּׁל חוֹלֶה אֲבָל מִשֶּׁל רוֹפֵא אָסוּר. בְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל בִּבְנֵי נֹחַ אֲפִילוּ בְּוַדַּאי מוּתָּר. מִשֶּׁל חוֹלֶה אֲבָל מִשֶּׁל רוֹפֵא אָסוּר. אִם הָיָה אֵבֶר מִן הַחַי אֲפִילוּ מִשֶּׁל חוֹלֶה אָסוּר שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי תְקָלָה.
2 Rebbi Zeriqan, Simeon bar Abba, in the name of Rebbi Joḥanan: A medical doctor who is a <i>ḥaver</i>, if he feeds a sick person who is an <i>am haäreẓ</i>, shall put the food into his patient’s hand but not into his mouth. That is, if it is <i>demay</i>, but if it is certain, it is forbidden even to put it in his hand. This means, if it is the patient’s property, but the doctor’s is forbidden for a Jew; for a descendant of Noah it is permitted even if it is certain and the patient’s property, but the doctor’s is forbidden. But if it was a limb taken from a living animal it is forbidden even if it is the patient’s property, that he should not be caused to stumble.