Demai 53

Chapter 53

א כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ. מֵת אֵין לְבָנָיו בְּמַעְשְׂרוֹת. לִי וּלְבָנַי וְלִי וּלְיוֹרְשַׁי יֵשׁ לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת וּלְבָנָיו בְּמַעְשְׂרוֹת וּלְיוֹרְשָׁיו בְּמַעְשְׂרוֹת. רִבִּי יוּדָן בָּר שָׁלוֹם בְּעָא קוֹמֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי עַד כְּדוֹן בְּיוֹרְשִׁין שֶׁהֵן מִדְּבַר תּוֹרָה אֲפִילוּ בְיוֹרְשִׁין שֶׁאֶינָן מִדְּבַר תּוֹרָה.

1 “ If a Cohen sold a field to an Israel on condition that the tithes should be his, the tithes are his. If he dies, his sons have no right to the tithes. ‘For me and my sons, for me and my heirs,’ his sons have the tithes, his heirs have the tithes.” Rebbi Yudan bar Shalom asked before Rebbi Yose: So far only for heirs whose claim is from the Torah? Even for heirs whose claim is not from the Torah!

ב שֶׁיְּהוּ כָּל הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי כָּל זְמָן שֶׁהוּא לְפָנָיו יְהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ כָּל זְמָן שֶׁהוּא לְפָנָיו. מְכָרָהּ לְאַחֵר אֵין לוֹ בְּמַעְשְׂרוֹת. חָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ. תַּנִּי רִבִּי חִיָיא אֵין לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת. תַּנִּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא יֵשׁ לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת. אַתְיַָין אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְאִילֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ עַל שֵׁם כְּתוּבָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. תַּנָּא רִבִּי חָנִין קוֹמֵי רִבִּי לָא תְּרֵין אֲמוֹרָאִין חַד אָמַר לִכְתוּבָה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין וְחָרָנָה אָמַר בֵּין לִכְתוּבָה בֵּין לִתְנָאִין. מָאן דְּאָמַר לִכְתוּבָה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין יֵשׁ לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת. וּמָאן דְּאָמַר בֵּין לִכְתוּבָה בֵּין לִתְנָאִין אֵין לֹו בְמַעְשְׂרוֹת. וְהָתַנִּי קִיבֵּל שָׂדֶה מִכּוֹהֶנֶת הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּהּ. נִישְׂאֵת לְיִשְׂרָאֵל חוֹלְקִין בְּמַעְשְׂרוֹת. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה חָזְרָה לִתְחִילָּתָהּ. כָּאן שֶׁמָּכַר כָּאן שֶׁקִּיבֵּל. וְהָתַנִּי רִבִּי חִיָיא מָכְרָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמָא תַּמָּן יָצָאת מֵרְשׁוּת שְׁנֵֵיהֶן. בְּרַם הָכָא יָצָאת מֵרְשׁוּת מוֹכֵר וְלֹא יָצָאת מֵרְשׁוּת לוֹקֵחַ.

2 “ That all tithes should be mine as long as you own it, he gets its tithes as long as the buyer owns it.” When he sold it to a third party, he has no tithes. If the buyer then bought it back from the third party, Rebbi Ḥiyya states that he has no tithes, Rebbi Hoshaia states that the tithes are his. This disagreement turns out like the other disagreement, as we have stated there “that he who divorces his wife and then remarries her, remarries her on the basis of the first ketubah.” Rebbi Ḥanin stated before Rebbi La: Two Amoraïm, one says for ketubah but not for individual stipulations, and the other says, both for ketubah and individual stipulations. For him who says, for ketubah but not for individual stipulations, he has the tithes. For him who says, both for ketubah and for individual stipulations, he has no tithes. But did we not state: “If somebody received (as sharecropper) from the daughter of a Cohen, she has the tithes. If she married an Israel, they split the tithes. If she was widowed or divorced, she returns to her prior status.” There when he sold, here when he received. But did not Rebbi Ḥiyya state: “When she sold?” Rebbi Samuel bar Eudaimon said, there it left the power of both parties; here, it left the power of the seller but not that of the buyer.

ג כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים יָכוֹל הוּא לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לִיטְעָהּ כֶּרֶם שֶׁלֹּא לְזוֹרְעָהּ אִ[י]סָּטִיס שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂדֵה קָנִים. שֶׁלִּי לְעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לִיטְעָהּ כֶּרֶם שֶׁלֹּא לְזוֹרְעָהּ אִיסָּטִיס שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂדֵה קָנִים. אֲתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אָחָא בַּר עוּלָּא וְחִיְיבָהּ מִיתַּן לֵיהּ חַד מִן עֲשַׂרְתֵּי דְקָנְיָא.

3 “A Cohen who sold a field to an Israel on condition that the tithes be his for four or five years can oppose the buyer’s planting it as a vineyard, sowing woad, or turning it into a field of reeds. Mine forever, he cannot oppose the buyer’s planting it as a vineyard, sowing woad, or turning it into a field of reeds.” There came a case before Rebbi Aḥa bar Ulla and he obligated him to turn over to him one tenth of the reeds.

ד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְכֹהֵן וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים מוּתָּר. לְעוֹלָם אָסוּר שֶׁאֵין כֹּהֵן עוֹשֶׂה כֹהֵן. כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּךְ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים אָסוּר. הָכָא אַתְּ אָמַר מוּתָּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אָסוּר. כַּאן זִיכֵּהוּ בַדָּבָר שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ. וְכַאן זִיכֵּהוּ בַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ.

4 “If an Israel sold a field to a Cohen on condition that the tithes be his for four or five years, it is permitted. Forever, it is forbidden, since no Cohen can make a Cohen. If a Cohen sold a field to an Israel on condition that the tithes be the Israel’s for four or five years, it is forbidden.” There you say it is permitted, here you say it is forbidden! There, he gave him rights to something he had the right to dispose of, here, he gave him rights to something he had no right to dispose of.

ה <big>משנה:</big> יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי הַמַּעְשְׂרוֹת לִבְעָלִים. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר הַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּיבֵּל שָׂדֶה מִירוּשַׁלְמִי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאוֹכְלוֹ בִּירוּשָׁלֵם.

5 MISHNAH: If an Israel received (as sharecropper) from a Cohen or a Levite, the tithes are for the owners. Rebbi Ismael says, if a villager received a field from a Jerusalemite, the Second Tithe is the Jerusalemite’s. But the Sages say, the villager can make pilgrimage and eat his part in Jerusalem.

Previous Chapter Next Chapter