Demai 7

עבדת טמורה גבן תלתא יומין דלא טעמא כלום. בתר תלתא יומין איתמלכן מחזרתה למרה אמרין נישלחנה למרה דלא לימות לגבן ותיסרי מערתא. אפקונה אזלת וקמת על תרעת דמרה שוריית מנהקא אמר לון פתחין להדא עלובדא דאית לה תלתא יומין דלא טעימת כלום פתחין לה ועלת לה אמר לון יהבון לה כלום למיכל תיכל יהבין קומה שערין ולא בעית מיכל אמרו ליה רבי לא בעית מיכל. אמר לון מתקנין אינן אמרו לי' אין אמר לון וארימתון דמיין. אמרו ליה ולא כן אילפן רבי הלוקח לזרע לבהמה קמח לעורות שמן לנר שמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי. אמר לון מה נעביד להדא עלבדא דהיא מחמר על גרמה סגין וארימון דמיין ואכלת: תרין מסכינין אפקדון תרין סאין דשערין גבין רבי פינחס בן יאיר זרעון וחצדין ואעלון בעין מיסב שעריהון אמר לון אייתון גמליא וחמריא וסבון שעריכון: רבי פינחס בן יאיר אזל לחד אתר אתון לגבי' אמרו לי' עכבריא אכל עיבורן גזר עליהן וצמתון שרון מצפצפין אמר לון ידעין אתון מה אינון אמרין אמרו לי' לא. אמר לון אמרו דלא מתקנה אמרו לי' עורבן וערבון ולא אנכון: מרגלי מן דמלכא סרקיא נפלת ובלעת חד עכבר אתא לגבי ר' פינחס בן יאיר א"ל מה אנא חבר א"ל לשמך טבא אתית גזר עליהון וצמתון חמא חד מגבע ואתא אמר גבי ההן ניהו וגזר עלוי ופלטה. רבי פינחס בן יאיר אזל לחד אתר אתון לגבי' אמרו לי' לית מבוען מספק לן אמר לון דילמא לא אתון מתקנן אמרו לי' עורבן וערבון ומספק להון רבי פינחס בן יאיר הוה אזל לבית וועד הוה גיניי גביר א"ל גיניי מה את מנע לי מן בית וועדא ופליג קומוי ועבר א"ל תלמידיו יכלין אנן עברין. אמר לון מאן דידע בנפשי' דלא אקיל לבר נש מן ישראל מן יומוי יעבור ולא מנכה רבי בעי משרי שמיטתא סלק רבי פינחס בן יאיר לגבי' א"ל מה עיבורי' עבידין א"ל עולשין יפות מה עיבוריא עבידין א"ל עולשין יפות וידע רבי דלית הוא מסכמה עמי' א"ל מישגה רבי למיכל עימי ציבחר בטל יומא דין א"ל אין. מי נחית חמא מולוותא דרבי קיימין אמר כל אילון יהודאי זנין אפשר דלא חמי סבר אפוי מן כדון אזלין ואמרון לרבי שלח רבי בעי מפייסתי' מטון בי גבי קרתי אמר בני קרתי קורבין לי ונחתו בני קרהתי' ואקפון עלוי אמר לון רבי בעי מפייסתי' שבקוני' ואזול לון אמר בני דידי קורבין לי נחתת אישתא מן שמיא ואקפת עלוי אזלון ואמרון לרבי אמר הואיל ולא זכינן נישבע מיני' בעלמא הדין ניזכי נישבע מיניה בעלמא דאתא: רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ולשבים פעם אחת היתה בתו עוברת לינשא ושטפה נהר והוון כל עמא עללין לגבי' בעיין מנחמתיה ולא קביל עלוי מתנחמה. עאל רבי פינחס בן יאיר לגבי' בעי מנחמתיה ולא קביל עלוי מתנחמה. אמר לון דין הוא חסידכון. אמרו ליה רבי כך וכך היה עושה כך וכך אירעין. אמר אפשר שהיה מכבד את בוראו במים והוא מקפחו במים. מיד נפל קול הברה בעיר באת בתו של אותו האיש. אית דאמרי בסיכתא איתערית ואית דאמרי מלאך ירד בדמות רבי פינחס בן יאיר והצילה רבי חנינ' בן דוסא הוה יתיב אכול בלילא שבת פחת פתורא קומוי אמרו לי' מהו כן א"ל תבלין שאלתי משכינתי ולא עשרתיו והזכיר תיניין ועלה השולחן מאיליו רבי טרפון הוה יתיב אכול ונפיל פיתותא מיני' אמרי לי' מהו כן א"ל קורדם שאלתי ועשיתי על גבו טהרות. יין למורייס ויין לאלונטית קטניות לעשותן טחינין חייבים בדמאי ואין צורך לומר בודאי הן עצמן פטורין מן הדמאי. מה אנן קיימי' אין כרבי אפילו בדמאי יהיו חייבין אין כר"א בר"ש אפילו

R. Aha said: It is written (in Gen. xliv. 3): "As soon as the morning was light." The Tori calls the light "morning." R. Ishmael taught: It is written "every morning," so as to give a limit for him who desires to know when the morning commences. R. Yosse bar R. Aboon said: If you think to call night, the time that the sun takes to traverse the heavens (from dawn to radiancy), it would be equivalent to saying that the day and the night do not resemble each other (the night would lengthen out to the morning by this addition; but we are taught that on the first day of the Equinox of Nissan ', and on the first day of the Equinox of Tissri, the day and the night are equal). R. Hoona says: One can accept the usual custom as a term of comparison. Thus, when the king starts to go out, he is said to be out; but when he commences to return, he is not said to be returned, until it is an accomplished fact (it is the same with the sun). In standing up to recite the Prayer ('Amida), the feet must be met. There are two opinions on this subject, viz. that of R. Levi, and that of R. Shimon. The one says: it is to imitate the angels; the other says: it is to imitate the priests. The latter opinion is founded on the verse, " Neither shalt thou go up by steps to mine altar" (Exod. xx. 2); for the priests had to go to the altar by placing the toe beside the heel, and the heel beside the toe (i.e. by taking very little steps). The former opinion is based on the verse, " And their feet were straight feet" (Ezek. i. 7). Now, II. Hanina bar-Andira, in the name of R. Samuel bar-Zootai, says : The angels have no knee-joint, according to (Dan. vii. 16), " I came near unto one of them, that stood (always) by.'" R. Hoona says: If one sees the priests in the Synagogue at the time of their first blessing of the people, one must say: «' Bless the Lord, ye his angels" (Ps. ciii. 20); if at the second benediction: "Bless ye the Lord, all ye his hosts" (Ps. ciii. 21); if at the third benediction: "Bless the Lord, all his works" (Ps. ciii. 22). For the Prayer of Mousaph (additional)