Pesachim 128:1
רבי סימון אמר אתפלגון ר' חייה רבה ובר קפרא חד אמר כדי שיבוא ויאכל וחורנא אמר כדי שיבוא ויזרוק ואפילו כמ"ד כדי שיבוא ויאכל והוא שיהא בתוך אלפים לתחום עד שלא חשיכה. אמר רבי זעירה ותניי תמן היה נתון מן המודיעית ולפנים ורגליו רעות יכול יהא חייב ת"ל (במדבר ט) וחדל יצא זה שלא חדל. היה נתון מן המודיעית ולחוץ והסוס בידו יכול יהא חייב ת"ל ובדרך לא היה. יצא זה שה שהיה בדרך. היה נתון מן המודיעית ולפנים קודם לשש שעות יצא לו קודם לשש שעות יכול יהא חייב ת"ל וחד לעשות החדל בשעת עשייה חייב שלא בשעת עשייה פטור ר' אבהו בשם ר' יוחנן שניהן מקרא אחד הן דורשין שם שם חד אמר חוץ לעשייתו וחורנה אמר חוץ למחיצתו. חברייא בשם ר' יוחנן (שם) והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה יצא זה שהיה בדרך. ר' זעירה בשם ר' יוחנן כשהוא מזהיר הוא מזכיר רחוקה כשהוא אונס אינו מזכיר רחוקה. ורבנן אמרי בשעה שהכתב רבה על הנקודות את דורש את הכתב ומסלק את הנקודה ובשעה שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב. א"ר אע"פ שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלן את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב. ה"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה:
...and the rabbis say, at a time when the [unmarked] letters outnumber the puncta, you expound on the letters and skip the puncta; and at a time when the puncta outnumber the [unmarked] letters, you expound on the puncta and skip the letters. Rabbi [Yehuda haNasi] says, Even if there is only one punctum above the word, you expound on the puncta and skip the letters. The hē in רחוקהׄ is dotted because the man is distant, not the road.
מה בין פסח הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו וזה וזה טעונן הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת:
מה בין פסח הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו וזה וזה טעונן הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת: