Pesachim 21

את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ונבילה. וכי מה פירש לנו באבר מן החי (שמות כ׳:כ״ב״ב:ל׳) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו. וכי מה פירש לנו בנבילה (דברים י״ד:כ״א) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי. תני חזקיה ופליג וכי מי אסרו לכלב. והא כתיב (ויקרא ז׳:כ״ג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייא היא דכתיב (שם) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו. והכתיב (דברים י״ב:ט״ז) רק הדם לא תאכלו. מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייה היא דכתיב (שם) על הארץ תשפכנו כמים. מה המים מותרין בהנייה אף הדם יהא מותר בהנייה. והכתיב (בראשית ל״ב:ל״ג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. א"ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות. והא כתיב (ויקרא כד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. א"ר אבא מרי אחוי דר' יוסי שנייה היא שקבע הכתוב זמן. והא כתיב (ויקרא י״א:מ״ב) לא תאכלום כי שקץ הם. א"ר מיעט איסור הנייה שבו. ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור. מכלאי הכרם לוקה. אמר רבי חנינא (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש פן תוקד אש. מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב לא תיעשה לא תעשה לאוכלו כתיב לא תאכלו כתיב לא תיעשה לרחקו לא כתיב מתניתא פליגא על ר' יוחנן ממשמע שנ' (שמות כ) סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה מה ת"ל לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם הוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה. מה עבד לה ר' יוחנן פתר לה בשקדמו

את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ונבילה. וכי מה פירש לנו באבר מן החי (שמות כ׳:כ״ב״ב:ל׳) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו. וכי מה פירש לנו בנבילה (דברים י״ד:כ״א) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי. תני חזקיה ופליג וכי מי אסרו לכלב. והא כתיב (ויקרא ז׳:כ״ג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייא היא דכתיב (שם) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו. והכתיב (דברים י״ב:ט״ז) רק הדם לא תאכלו. מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייה היא דכתיב (שם) על הארץ תשפכנו כמים. מה המים מותרין בהנייה אף הדם יהא מותר בהנייה. והכתיב (בראשית ל״ב:ל״ג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. א"ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות. והא כתיב (ויקרא כד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. א"ר אבא מרי אחוי דר' יוסי שנייה היא שקבע הכתוב זמן. והא כתיב (ויקרא י״א:מ״ב) לא תאכלום כי שקץ הם. א"ר מיעט איסור הנייה שבו. ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור. מכלאי הכרם לוקה. אמר רבי חנינא (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש פן תוקד אש. מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב לא תיעשה לא תעשה לאוכלו כתיב לא תאכלו כתיב לא תיעשה לרחקו לא כתיב מתניתא פליגא על ר' יוחנן ממשמע שנ' (שמות כ) סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה מה ת"ל לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם הוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה. מה עבד לה ר' יוחנן פתר לה בשקדמו Mishna. How did they bring up the first-fruits? All of the cities which were in the region gathered to the main city of the region and slept in the city square, they did not go into the houses. Early in the morning the appointed official would say “Rise! Let us go up to Zion to the House of the Lord our God!” (comp. Jeremiah 31:5, Mishna Bikkurim 3:2): Gemara. Like Yehoyariv and his acquaintances. And they would sleep in the synagogue. R’ Chalifta ben Shaul taught: because of the matters of tent impurity. On the way they would say “I rejoiced when they said to me, ‘Let us go to the house of the Lord.’” (Psalms 122:1) In Jerusalem they would say “Our feet were standing within your gates, O Jerusalem.” (Psalms 122:2) On the Temple Mount they would say “Hallelujah! Praise God in His holy place…” (Psalms 150:1) In the Courtyard they would say “Let every soul praise God. Hallelujah!” (Psalms 150:6)