Ta'anit 21
פלמנטריא קטנה אמר המלך אם אני מניח' כמות שהיא אבידה היא אלא הריני עושה לה שלשלת שאם אבדה השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם מניח אני את ישראל כמות שהם נבלעין הן בין העכו"ם אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים מה טעמא (יהושוע ז) וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו מיד (שם) ויאמר ה' אל יהושע קום לך קם לך ההוא דאדכרת. ר' ינאי זעירא בשם אבהתיה כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו ויאמר לו הקב"ה קום לך אל יפול. ובלבד יחיד על הציבור:
פלמנטריא קטנה אמר המלך אם אני מניח' כמות שהיא אבידה היא אלא הריני עושה לה שלשלת שאם אבדה השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם מניח אני את ישראל כמות שהם נבלעין הן בין העכו"ם אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים מה טעמא (יהושוע ז) וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו מיד (שם) ויאמר ה' אל יהושע קום לך קם לך ההוא דאדכרת. ר' ינאי זעירא בשם אבהתיה כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו ויאמר לו הקב"ה קום לך אל יפול. ובלבד יחיד על הציבור:
על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם הזה בא"י שומע צעקה:
Mishna. How did they bring up the first-fruits? All of the cities which were in the region gathered to the main city of the region and slept in the city square, they did not go into the houses. Early in the morning the appointed official would say “Rise! Let us go up to Zion to the House of the Lord our God!” (comp. Jeremiah 31:5, Mishna Bikkurim 3:2):
כתיב (שמואל א ז׳:ו׳) ויקבצו המצפת' וישאבו מים וישפכו לפני ה' וכי מים שפכו אלא מלמד ששפכו את לבם כמים ויאמר שמואל חטאנו לה'. א"ר שמואל בר רב יצחק לבש שמואל חלוקן של כל ישראל אמר לפניו רבון העולמים כלום אתה דן את האדם אלא על שהוא אומר לפניך לא חטאתי (ירמיהו ב׳:ל״ה) הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי ואלו אומרי' לפניך חטאנו:
Gemara. Like Yehoyariv and his acquaintances. And they would sleep in the synagogue. R’ Chalifta ben Shaul taught: because of the matters of tent impurity. On the way they would say “I rejoiced when they said to me, ‘Let us go to the house of the Lord.’” (Psalms 122:1) In Jerusalem they would say “Our feet were standing within your gates, O Jerusalem.” (Psalms 122:2) On the Temple Mount they would say “Hallelujah! Praise God in His holy place…” (Psalms 150:1) In the Courtyard they would say “Let every soul praise God. Hallelujah!” (Psalms 150:6)
כתיב (מלכים א יא) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו'. ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות אמר ר' שמליי דיבורא א"ל ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי ענני ה' ענני ענני בזכיתי ענני בזכות תלמידי:
MISHNA. On the sixth (special blessing added for a fast) he says ‘He who answered Yonah in the belly of the fish, may He answer you and hear the voice of your cries on this day. Blessed are You, oh Lord, who answers in the time of distress.’
על השישית הוא אומר מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ:
On the seventh he says ‘He who answered David and Shlomo his son in Jerusalem, may He answer you and hear the voice of your cries on this day. Blessed are You, oh Lord, who has mercy on the land.’
כתיב (יונה ב) ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני. לא צורכה דלא דוד ושלמה ואח"כ אליהו ויונה. אלא בשביל לחתום במרחם על הארץ: על השביעית. משום סומכוס אמרו ברוך משפיל רמים. ניחא שלמה דכתיב ביה (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך. דוד למה על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל. אמר רבי אבהו כתיב (תהילים ד) בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש:
GEMARA. It is written “And he said: I called out from my distress to the Lord, and He answered me…” (Yonah 2:3) There was no need to mention David and Shlomo and afterwards Yonah and Eliyahu, except in order to end with ‘who has mercy on the land.’ On the seventh: They said in the name of Sumchus ‘blessed is He who brings low the lofty.’ This makes sense regarding Shlomo, of whom it is written “I have surely built You a house to dwell in…” (Melachim I 8:13) but why David? Because he attempted to count Israel. R’ Abahu said: it is written “When I call, answer me, O God of my righteousness; in my distress You have relieved me…” (Tehillim 4:2) David said before the Holy One ‘Master of the World! Every distress into which I came, You opened it out for me. I entered into the distress of Bat Sheva, You brought me Shlomo. I entered into the distress of counting Israel, You brought me the Holy Temple.