Yevamot 139

משלך נתנו לך. בדין היה שלא היו נישואיה נישואין והן אמרו שיהו נישואיה נשואין והן אמרו שתמאן בו ותצא. מה טעמא דבית שמאי אם אומר את כן נמצאתה עושה כל הבעילות שבעל בעילת זנות. אמר רבי אבין אתיא דבית שמאי כר' לעזר דתני ר' לעזר אמר אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות הרי זו בעילת זנות. הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנישואין על דבית שמאי אין מיאוניה מיאונין. נכנסה לחופה ולא נבעלה מה את עבד לה כארוסה כנשואה. ארוסה שביהודה שלבו גס בה מה את עבד לה כארוסה כנשואה. נראית שלא למאן אפילו כן חוזרת וממאנת. נישמעינה מן הדא קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והלכה היא והשיאה את עצמה אפי' כן חוזרת וממאנת. מה טעמון דבית שמאי בעלה שנישאת לו לרצונה ממאנת. יבמה שנפלה לו על כרחה אינה ממאנת. מה טעמון דבית הלל אם בעיקר היא ממאנת. לא כל שכן ביבם. רבי יוחנן אמר ממאנת היא ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאביה וכלה לחמיה. רב ורבי שמעון בן לקיש כבית שמאי דבית שמאי אומרים בבעל. מה אנן קיימין אם באומרת אי אפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך כל עמה מודיי שהיא עוקרת. אלא כן אנן קיימין באומרת אי אפשי בנישואין. רבי יוחנן אמר באומרת אי אפשי בנישואיך ולא בנישואי אחיך. רב ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין באומרת אי אפשי בנישואיך אבל בנישואי אחיך רוצה אני. מתניתין פליגין על ר' יוחנן וכולם אם מתו או מאנו או נתגרשו או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות נתגרשו לא הימנו ודכוותה מאנו הימנו. תני ר' חזקיה כן אם מאנו בחיי הבעל צרותיהן מותרות לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצת ולא מתייבמת. אמר ר' יודן אבוי דר' מתנייה תפתר שמתו ולא מאנו דמתניתא אמרה כל היכולה למאן ולא מאנו ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת. אמר רבי אבודימי

[eating] charoset is not a commandment. Rabbi Eliezer beRabbi Tsadok says, "It is a commandment." And in the [time of the] Temple, the body of the Pesach sacrifice would be set before [the Seder leader]. He pours a second cup, and here the son asks. If he does not have the intelligence to ask, his father teaches him [to ask]: "Why is this night different from all [other] nights? On all [other] nights, we dip [vegetables] once, [but] on this night, we dip [vegetables] twice. On all [other] nights, we eat chamets (leavened grain products) and matsa, [but] on this night, it is all matsa. On all [other] nights, we eat meat roasted, stewed or boiled, [but] on this night, it is all roasted. " And according to the son's understanding, his father instructs him. He begins [instructing him about the Exodus story] with [the account of Israel’s] shame and concludes with [Israel’s] praise (glory); and expounds from “My father was a wandering Aramean” (Deuteronomy 26:5) until he completes the whole passage.