Yevamot 66:1

אין אחר חליצה כלום:

...All the time that Simeon the Righteous was alive, the lot [for the goat of Hashem] always fell on the right, when Simeon the Righteous died, sometimes it would fall to the right, sometimes to the left. All the time that Simeon the Righteous was alive, the western lamp would shine. When Simeon the Righteous died, sometimes it would flicker out, and sometimes it would burn. All the time that Simeon the Righteous was alive, the crimson thread would become white. When Simeon the Righteous died, sometimes it would become white, sometimes it would remain red. All the time that Simeon the Righteous was alive, there was a "sending" blessing on the Showbread and on the double bread, and every one would get their piece, and even if it was an olive-sized piece, there were those who felt satisfied and those who eat and leave. When Simeon the Righteous died, the blessing was suspended from the double bread and the Showbread. There was a story about a priest in Sepphoris, who grabbed his share [of bread] and the share of his fellow, and they called him ‘Son of the Bean,’ to this day, about [people like] him David wrote: "O my God, rescue me out of the hand of the wicked, out of the grasp of the unrighteous and ruthless man" (Ps. 71:4) It has been taught: Forty years before the destruction of the Temple the western light went out, the crimson thread remained crimson, and the lot for the Lord always came up in the left hand. They would close the gates of the Temple by night and get up in the morning and find them wide open. Said [to the Temple] Rabban Yohanan ben Zakkai, “O Temple, why do you frighten us? We know that you will end up destroyed. For it has been said, ‘Open your doors, O Lebanon, that the fire may devour your cedars!’ ” (Zech 11:1).

על דעתיה דרבי מהו למאמרו שיהא מאמר לבן תשע. ביאת גדול גומרתו מאמרו קונה ומשייר ביאת קטן גומרת מאמרו קונה ומשייר. מה בין ביאתו למאמרו. ואית דבעי מימר מה בין מאמרו של גדול למאמרו של קטן. שמואל אמר דברי רבי מאיר עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. וכמה דאת אמר עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. ודכוותה נעשית חליצת בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול. ורבנן אמרי אין חליצת בן תשע שנים ויום אחד כלום. ולמה עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול שכן ביאה בגדול קונה בין לדעת בין שלא לדעת. נעשית חליצה בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול. וחליצה בגדול אינה פוטרת אלא לדעת:

על דעתיה דרבי מהו למאמרו שיהא מאמר לבן תשע. ביאת גדול גומרתו מאמרו קונה ומשייר ביאת קטן גומרת מאמרו קונה ומשייר. מה בין ביאתו למאמרו. ואית דבעי מימר מה בין מאמרו של גדול למאמרו של קטן. שמואל אמר דברי רבי מאיר עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. וכמה דאת אמר עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. ודכוותה נעשית חליצת בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול. ורבנן אמרי אין חליצת בן תשע שנים ויום אחד כלום. ולמה עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול שכן ביאה בגדול קונה בין לדעת בין שלא לדעת. נעשית חליצה בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול. וחליצה בגדול אינה פוטרת אלא לדעת:

חלץ וחלץ חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין יבם אחד לשתי יבמות ובין שני יבמין ליבמה אחת:

חלץ וחלץ חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין יבם אחד לשתי יבמות ובין שני יבמין ליבמה אחת:

חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין בתחילה

חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין בתחילה