Yoma 7:1

ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין על דעתיה דרבי חייה בר יוסף כר' יוסי בי רבי יודה היה שם עשרים ואחת עמידות ועשרים פירוקין מניין לפירוקין א"ר זעירה (במדבר ז׳:א׳) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן ביום שכלו הקמותיו. רשב"ל אמר (ויקרא ח׳:ל״ד) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' וגו' ולא כבר תניתה חדא בשם ר' יוחנן וחדא בשם רשב"ל בשמיני אית תניי תני נמשח ואית תניי תני לא נמשח אית תניי תני נתפרק אית תניי תני לא נתפרק א"ר חנין פשט הוא לן מאן דאמר נמשח נתפרק ומ"ד לא נמשח לא נתפרק מ"ד נמשח ניחא דכתיב (שם) וימשחם ומ"ד לא נמשח מה מקיים וימשחם מעלה אני עליכם כאילו שהוא מחוסר משיחה ומשחתם אותו מ"ד נתפרק ניחא דכתיב (שמות כ״ט:ל״ז) שבעת ימים יכפרו את המזבח מ"ד לא נתפרק מה מקיים שבעת ימים יכפרו על המזבח כפרה שהיא בדם כהדא דתני על זה ועל זה היו מזין עליו מכל החטאות שהיו שם כדי שיכנסו המים תחת הדם דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר תחת הדם ותחת שמן המשחה פירש בן בתירה שמא יבא על אשתו נידה וידחה כל שבעה וישראל חשודין על הנידות כיי דתנינן תמן היה משמש עם הטהורה אמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב שיציאתו הנייה לו כביאתו אשכחת אמר מאן דא"ר יוחנן צריכה לבן בתירה מ"ד בן בתירה צריכה לר' יוחנן אילו א"ר יוחנן ולא אמרה בן בתירה הוינן אמרין ישמש מטתו וישן לו בלשכת פלהדרין הוי צורכה להיא דאמר בן בתירה אילו אמר בן בתירה ולא א"ר יוחנן הוינן אמרין יפרוש ממטתו וישן לו

R. Aha said: It is written (in Gen. xliv. 3): "As soon as the morning was light." The Tori calls the light "morning." R. Ishmael taught: It is written "every morning," so as to give a limit for him who desires to know when the morning commences. R. Yosse bar R. Aboon said: If you think to call night, the time that the sun takes to traverse the heavens (from dawn to radiancy), it would be equivalent to saying that the day and the night do not resemble each other (the night would lengthen out to the morning by this addition; but we are taught that on the first day of the Equinox of Nissan ', and on the first day of the Equinox of Tissri, the day and the night are equal). R. Hoona says: One can accept the usual custom as a term of comparison. Thus, when the king starts to go out, he is said to be out; but when he commences to return, he is not said to be returned, until it is an accomplished fact (it is the same with the sun). In standing up to recite the Prayer ('Amida), the feet must be met. There are two opinions on this subject, viz. that of R. Levi, and that of R. Shimon. The one says: it is to imitate the angels; the other says: it is to imitate the priests. The latter opinion is founded on the verse, " Neither shalt thou go up by steps to mine altar" (Exod. xx. 2); for the priests had to go to the altar by placing the toe beside the heel, and the heel beside the toe (i.e. by taking very little steps). The former opinion is based on the verse, " And their feet were straight feet" (Ezek. i. 7). Now, II. Hanina bar-Andira, in the name of R. Samuel bar-Zootai, says : The angels have no knee-joint, according to (Dan. vii. 16), " I came near unto one of them, that stood (always) by.'" R. Hoona says: If one sees the priests in the Synagogue at the time of their first blessing of the people, one must say: «' Bless the Lord, ye his angels" (Ps. ciii. 20); if at the second benediction: "Bless ye the Lord, all ye his hosts" (Ps. ciii. 21); if at the third benediction: "Bless the Lord, all his works" (Ps. ciii. 22). For the Prayer of Mousaph (additional)