גיטין 14

פרק 14

א <strong><big>משנה:</big></strong> הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁיחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי אִם רָצָה לַחֲזוֹר בִּשְׁנֵיהֶן יַחֲזוֹר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּגִיטֵּי נָשִׁים אֲבָל לֹא בְשִׁיחְרוּרֵי עֲבָדִים לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְפָנָיו שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ רַשַּׁאי וְשֶׁלֹּא לָזוּן אֶת אִשְׁתִּוּ אֵינוֹ רַשַּׁאי. אָמַר לָהֶן וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָינוֹ. הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי וָמֵת לֹא יִינָתְנוּ לְאַחַר מִיתָה. תְּנוּ מְנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וָמֵת יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה.
ב <strong><big>הלכה:</big></strong> הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי כול׳. כָּל אָתָר אַתְּ אָמַר. תֵּן כְּהוֹלִךְ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. תֵּן כִּזְכֵה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. זְכֵה גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי. זְכֵה שְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי. לְשָׁם מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לְאָדָם אֶלָּא בְפָנָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. חוֹבָה הוּא בֵין לַזֶּה בֵּין לַזֶּה. וְרַבָּנִין אָמְרִין. זְכוּת הוּא לָעֶבֶד וְחוֹבָה הִיא לָאִשָּׁה. רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ שֶׁלְּקָצִין. הֲרֵי חוֹבָה הוּא לָעֶבֶד. חֲבֵרַיָיא אָמְרֵי. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּמוּכֵּי שְׁחִין. הֲרֵי זְכוּת הוּא לְאִשָּׁה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. אִילּוּ הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ שֶלֹּא מִדַּעְתּוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ מָכוּר. וְהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ שֶׁמָּא מְגוּרֶשֶׁת הִיא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קִנְיָינוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. קִנְיָינוֹ הוּא אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסְלוֹ מִן הַתְּרוּמָה.