א כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי בָּא<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="58"></i> בְשֵׁם רַב פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻּׁעַ דְּסוּכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טַיְיסָא עַל גּוּפָהּ. סָבְרָא דְהִיא חָזְרָה לְגַוָוהּ. כֵּיוָן דְּהִיא חָמִית לֵיהּ דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוְוהוֹן דְּאַפּוֹי הִיא שָׁבְקָא לֵיהּ וְאָזְלָה.<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="59"></i> וּמִן תְּלָתָא יוֹמִין וּלְהַלָּן הַכֶּרֶס נִבְקָעַת עַל פָּנָיו וְאוֹמֶרֶת לוֹ. הֵילָךְ מַה שֶׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה מַיְיתֵי לָהּ מֵהָדָא קְרָא וְזֵירֵתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וַאֲפִילוּ פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל.