א מַהוּ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם אָחוֹת חֲלוּצָתוֹ [שֶׁהִיא]<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="20"></i> מִדִּבְרֵיהֶם נָתְנוּ לָהּ חֲכָמִים צָרָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִיסּוּר אֲחָיוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. בִּתּוֹ פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. תַּנֵּי תַמָּן. חָלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ הָאֲחָיוֹת. (לא)<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="21"></i> חָלְצוּ אֲחָיוֹת לֹא נִפְטְרוּ הַצָּרוֹת. וּכְמַה דְאַתְּ אָמַר. חָלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְדִכְוָותָהּ אֲפִילוּ חָלְצוּ אֲחָיוֹת יִפְטְרוּ צָרוֹת. אֶלָּא כְּרִבִּי יוֹחָנָָן בֶּן נוּרִי. דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן שֶׁיְּהוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. וְהִתְקִינוּ. לֹּא כֵן תַּנֵּי. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַתְקִין עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה. אֶלָּא כְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי מִתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין. אָמַר רִבִּי פִינְחָס קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִין כְּבֵית שַׁמַּי (אלא)<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="21"></i> אֲפִילוּ חָלְצוּ הַצָּרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְתַנִּינָן. רִבִּי לִעֶזֶר אָמַר. מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יְקַיֵימוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יוֹצִיאוּ. הֲווּ<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="22"></i> תְּרֵין תַּנָּאִין אִינּוּן עַל דְּבֵית שַׁמַּי. חַד אָמַר. חָלְצוּ צָרוֹת נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְחָרָנָה אָמַר. חָלְצוּ צָרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת.