סנהדרין 52

פרק 52

א אָמַר רִבִּי לָא. מִפְּנֵי מַה כוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכֶּה. מִפְּנֵי הַמְחַיֵיב. שֶׁמָּא תִיטָּרֵף דַּעְתּוֹ. וְאִין חֲלִיף מִילָּא יֵימְרוּן לֵיהּ. הָדָא אָמְרָת הָדָא לָא אָמְרָת. [הָדָה אָמְרָה]. צְרִיכָה שְׁנֵי [כִיתֵּי] עֵדִים. נִמְצָא דִינוֹ מִשְׁתַּקֵּעַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. מִפְּנֵי הַמְזַכֶּה.
ב <strong><big>משנה:</big></strong> אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר. וּמִזְדַּוְּוגִין זוּגוֹת זוּגוֹת מְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין הַמְזַכֶּה אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִמְקוֹמִי. וְהַמְחַיֵיב אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְחַיֵיב וּמְחַיֵיב אֲנִי בִמְקוֹמִי. הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת. אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. וְאִם טָעוּ בַדָּבָר שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן. וְאִם לָאו עוֹמְדִים לַמִּנְיָין. שְׁנֵי עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַר עָשָׂר מְחַיְיבִין זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְיבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וַאֲפִילּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְיבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ הַדַּיָינִים. עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְיבִין זַכַּאי. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַיְיבִין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין דָּנִין אֵילּוּ כְּנֶגֶד אֵילּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד הַמְחַיְיבִין אֶת דִּבְרֵי הַמְזַכִּין:
ג <strong><big>הלכה:</big></strong> אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוהוּ כול׳. תַּנֵּי. אֶחָד מִן הָעֵדִים שֶׁאָמַר. יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וּבָא חֲבֵירוֹ וְסִיְיעוֹ וּבָא חֲבֵירוֹ וְסִיְיעוֹ. אֶת מִי מְמַנִּין. לָרִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי לִשְׁנֵיהֶן. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁנִּזְדַּכֶּה מִפִּי עַצְמוֹ אֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ דַיָין. הֲרֵי שֶׂנִּזְדַּכֶּה מִפִּי עַצְמוֹ וְנִמְצָא עֵד וְדַיָין לֹא מָצִינוּ עֵד נַעֲשֶׂה דַיָין.
ד אוֹמְרִים בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. נִזְדַּקֲּן הַדִּין. [וְאֵין אוֹמְרִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת נִזְדַּקֲּן הַדִּין.] וְהַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָינִין אוֹמֵר. נִזְדַּקֲּן הַדִּין.
ה עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין כול׳. תַּנֵּי. לָמָּה מוֹסִיפִין דַּיָינִין. שֶׁאִם הָיוּ שְׁנַיִם מִן הָרִאשׁוֹנִים מְזַכִּין וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים לִיגָּמֵר הַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי לָא. מִכֵּיוָן שֶׁנִּרְאֶה דִינוֹ לִיגָּמֵר בְּאַרְבָּעָה אֵין גּוֹמְרִין אוֹתוֹ בִשְׁלֹשָׁה.
פרק קודםפרק הבא