סנהדרין 59

פרק 59

א תַּנֵּי. לִיקּוּטֵי עֲצָמוֹת כִּשְׁמוּעָן. אֵי זֶהוּ לִיקּוּט עֲצָמוֹת. הַמְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם מִשֶּׁיִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר.
ב תַּנֵּי. לִיקּוּט עֲצָמוֹת אֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן קִינִּים וָנֶהִי וְלֹא בִרְכַת אֲבֵלִים וְלֹא תַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֵילּוּ הֵן בִּרְכַת אֲבֵילִים. שֶׁאוֹמְרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֵילּוּ הֵן תָּנְחוּמֵי אֲבֵילִים. שֶׁהֵן אוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה. תַּנֵּי. אֲבָל אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן דְּבָרִים. מָה הֵן דְּבָרִים. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. קִילּוּסִין.
ג <strong><big>משנה:</big></strong> נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן. וְהַקְּרוֹבִין בָּאִין וְשׁוֹאֲלִין אֶת שְׁלוֹם הָעֵדִים וְאֶת שְׁלוֹם הַדַּיָּנִין כְּלוֹמַר דְּעוּ שֶׁאֵין בְּלִבֵּינוּ עֲלֵיכֶם שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. וְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִין אֲבָל אוֹנְנִין שֶׁאֵין אֲנִינָה אֶלָּא בַלֵּב:
ד <strong><big>הלכה:</big></strong> נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר כול׳. תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בְּמַהֲמוֹרוֹת. נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן וְקוֹבְרִין אוֹתָן בַּאֲרָזִים. אוֹתוֹ הַיּוֹם מִתְאַבֵּל וּלְמָחָר הָיָה שָׂמֵחַ. לוֹמַר שֶׁיַּנִּיחוּהוּ אֲבֹתָיו מִן הַדִּין.
ה וְלֹא עוֹד אֶלָּא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתָן בִּפְנֵי עַצְמָן. הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין וְהַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין. הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר אַל תֶּאֱסוֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי. הַנִּסְקָלִין וְהַנִּשְׂרָפִין. וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי. הַנֶּהֱרָגִין וְהַנֶּחֱנָקִין.
ו רִבִּי אַבָּהוּ מָטְתֵיהּ אוֹנֵס. אֲזַל לֵיהּ חַד מִינוֹק. עָלוּן רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי מִי חֲמִי לֵיהּ אַפִּין. מֵאֵימָתֵיהּ עָלֵיהּ לָא אָמְרוּן לֵיהּ מִילָּה דְאוֹרַיָיא. אֲמַר לוֹן. מַשְׁגְּחִין רַבָּנִן מֵימַר מִילָּה דְאוֹרַיָיא. אָמְרוּ לֵיהּ. אַשְׁגַּח מָרָן. אֲמַר לוֹן. מָה אִם רְשׁוּת שֶׁלְּמַטָּן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָזָב וְשֶׁקֶר וּגְנֵיבוּת דַּעַת וּמַשּׂוֹא פָנִים וּמִקַּח שׁוֹחַד וְהַיּוֹם עוֹדֶנּוּ וּמָחָר אֵינֶנּוּ נֶאֱמַר בָּהּ הַקְּרוֹבִין בָּאִין וְשׁוֹאֲלִין שְׁלוֹם הַדַּיָּינִין וְהָעֵדִים לוֹמַר שֶׁאֵין בְּלִיבֵּינוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם. שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. רְשׁוּת שֶׁלְּמַעֲלָן שֶׁאֵין בָּהּ לֹא כָזָב וְלֹא שֶׁקֶר וְלֹא גְנֵיבוּת דַּעַת וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד וְהוּא חַי וְקַיָים לְעוֹלָם ולְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁחַיָיבִים אָנוּ לְקַבֵּל עָלֵינוּ מִידַּת הַדִּין. וְאוֹמֵר וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.
ז <strong><big>משנה:</big></strong> אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין סְקִילָה שְׂרֵיפָה הֶרֶג וָחֶנֶק. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׂרֵיפָה סְקִילָה חֶנֶק וָהֶרֶג. זוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִין:
ח <strong><big>הלכה:</big></strong> אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין כול׳. וְלָרָשׁוּת לֹא נִיתַּן אֶלָּא דִין הֶרֶג בִּלְבַד. סְקִילָה מְנַיִין. וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ. שְׂרֵיפָה. שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתְהֶן. הֶרֶג. נֶאֱמַר כָּאן נְקִימָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. מַה נְקִימָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן חֶרֶב. אַף נְקִימָה הָאֲמוּרָה כָאן חֶרֶב. חֶנֶק. לֵית מַשְׁכַּח לֵיהּ. אָמְרָת. כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ וְתָלוּ אוֹתָהּ בַּחֶנֶק.
פרק קודםפרק הבא