ערלה 32

פרק 32

א <strong><big>משנה:</big></strong> בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כּוּלָּן יַדָּלֵקוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
ב <strong><big>הלכה:</big></strong> בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק כול׳. כְּתִיב וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בְּסָמוּךְ לְפִירְיוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בְּעוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ. מָאן דְּאָמַר בְּעוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ קְלִיפִּין וְגַרְעִינִין בְּמַשְׁמַע. מָאן דְּאָמַר בְּסָמוּךְ לְפִרְיוֹ קְלִיפִּין בְּמַשְׁמַע וְלֹא גַרְעִינִין. וְגַרְעִינִין מְנַיִין. הֲוִי סוֹפָךְ מֵימָר אֶת פִּרְיוֹ בְּסָמוּךְ לְפִרְיוֹ. אִית דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ דָּבָר שֶׁהוּא עוֹרֵל אֶת פִּרְייוֹ וּפִרְייוֹ עוֹרְלוֹ.
ג רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ לֹא יֵאָכְלוּ אַתְּ תּוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָיָיה בְּאִיסּוּר אֲכִילָה עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב וִיפָרֵשׁ לָךְ כְּשֵׁם שֶׁפִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי וּבִנְבֵילָה. מַה פִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי. וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. וּמַה פִּירֵשׁ בִּנְבֵילָה. לֹא תֹאכְלוּ כָּל נְבֵילָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפַלִּיג. וְכִי מָה אָסְרוֹ לַכֶּלֶב.
ד וְהָא כְתִיב כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. מֵעַתָּה אַתָּה תוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה לְאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְיָיא הִיא דִּכְתִיב וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה. וְהָכְתִיב רַק אֶת הַדָּם. מֵעַתָּה אַתְּ תוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָיָיה כְאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְיָיא הִיא דִּכְתִיב עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. מַה מַיִם מוּתָּרִין בַּהֲנָיָיה אַף הַדָּם מוּתָּר בַּהֲנָיָיה. וְהָכְתִיב עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ קִיַימְתִּיהָ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁלַּנְּבֵילָה. וְהָכְתִיב וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחֲוָה דְּרִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְיָיא הִיא שֶׁקָּבַע לֹו הַכָּתוּב זְמָן. וְהָכְתִיב לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם. אָמַר רִבִּי מָנָא מִיעֵט אִיסּוּר הֲנָיָיה שֶׁבּוֹ.
ה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אִיסְפְּלֵנִית מִשּׁוֹר הַנִּסְקָל וּמֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁאֵין לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ מְחוּוָּר. מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא פֶּן תִּקְדַּשׁ פֶּן תּוּקָּד אֵשׁ. מֵעָרְלָה צְרִיכָה. עֲשֶׂה לְרָחֲקוֹ כְּתִיב. לֹא תַעֲשֶׂה לְאוֹכְלוֹ כְּתִיב. לֹא תַעֲשֶׂה לְרָחֲקוֹ לֵית כְּתִיב.
ו בְּמַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה כָּךְ הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָיה. מַה עָבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁקָּדְמוּ הַבְּעָלִים וּשְׁחָטוּהוּ עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ.