כלאים 10:1

בשד' ירק טפח. א"ר יוסי מאן דבעי מקשיא על הדא דר' זעירא יליף הדא דר' יוד' מן דרבנין כמה דרבנין אמרין באיסור בית רובע ללקות ו' על ששה כן ר' יודה אמר באיסור ששה על ששה ללקות טפח. והתני רבי יודה מתיר. וקשיא מה טעמ' דרבי שמעון בן לקיש מכיון שהוציא מתוך ידו לזרע חייב. והא תנינן ר' יודה או' אינו כלאי'. פתר לה עד שעה שתנוח והתני ר' יודה מתי' לא אפי' נחה ר' יודה מתיר. א"ר הילא ר"ש בן לקיש כדעתיה דאר"ש בן לקיש בשם חזקיה ראש תור מחורבה מותר. מעתה אפילו שני חיטין ושעורה. וכן היא והתנינן עד שיהו שני חיטין ושעורה או חיטה אחת ושני שעורין או חיטה אחת ושעורה וכוסמת. פתר לה חיטה מכאן וחיטה מכאן גדר מיכן וגדר מיכן ושעורה חבושה באמצע. א"ר מתניה הדא דתימר שאין שם חורבה. אבל יש שם חורבה מותר:

כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט. רבי יוסי אומר יבור בין ממין אחד בין משני מינין. רבי שמעון אומר לא אמרו אלא ממין אחד. וחכמים אומרי' כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע. במה דברים אמורי' תבואה בתבואה וקטנית בקטנית תבואה בקטנית וקטנית בתבואה. באמת אמרו זירעוני גינה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה. אמר רבי שמעון כשם שאמרו להחמיר אף להקל. הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה