שבת 161

ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף ר' יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי:

רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים. ואלו הן מקטורן נוקלי ופונדא ופיליון ומעפורת וקולבין של פשתן וחלוק של צמר ושתי אמפליות. שני סבריקין ושני אבריקין. שני מנעלין וכובע שבראשו וחגור שבמתניו וסודרין שעל זרועותיו: ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. שכן דרכן להשאיל כלים בשבת:

ר"ש בן ננס אומר פורשין עור של גדי ע"ג שידה תיב' ומגדל שאחז בהם את האור מפני שהוא מחרך עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים שאינן יכולים לקבל בהן את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה:

כיני מתני' משיאחוז האור בהן. רבי ירמיה רבי בא בר ממל בשם רב ספר שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד השני ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין פושטו וקורא בו ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד שני ואם כבה כבה. אחז בה האור מב' צדדין נוטלה ומתעטף בה ואם כבתה כבתה. ר' שמואל בשם ר' זירא דר' יוסה היא. א"ר יוסה הוה סברינן מימר מה פליגין מימר ר' יוסה ורבנן בשעשה מחיצה של כלים. אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה דמר ר' שמואל בשם ר' זעירא דר' יוסה היא הדא אמרה אפי' עשרה מחיצה של מים היא המחלוקת:

עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה מפני שאין שביתתו עליך אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליך:

בימי ר' אמי נפלה דליקה בכפר אפיק רבי אימי כרוז בשוקי דארמאי ומר מאן דעבד לא מפסיד. א"ר אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה סכנה היתה. אם היתה סכנה אפילו רבי אמי יטפי. ולא כן תני כל דבר שיש בו סכנה אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים אלא אפילו בגדולים אפי' בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות ולא הניח להן. אמר להן הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי הוה במגורה דרבי יונה נפילת דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה ולא שבקיה. אמר ליה בגדך מדלי. א"ל אין ואישתיזיב כולה. ר' יודן דכפר אימי