כתובות 32

פרק 32

א הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. מִן הָדָא מַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בּוֹ בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד לְחַיְיבוֹ מָמוֹן. אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן. מַה פְלִיגִין. בְּמָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה וְיֵשׁ מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה כָּךְ אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
ב רִבִּי אִמִּי בַּבְלַיָיא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רָשָׁע רָשָׁע. נֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּיְיבֵי מִיתָה וְנֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּיְיבֵי מַכּוֹת. מַה רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּיְיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אַף רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּיְיבֵי מַכּוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
ג נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה אָמַר. כָּאן בְּנַעֲרָה וְכָאן בְּבוֹגֶרֶת. נַעֲרָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מַכּוֹת. בּוֹגֶרֶת יֵשׁ לָהּ מַכּוֹת וְאֵין לָהּ קְנָס. וְאֵין לָהּ בּוֹשֶׁת וּפְגָם. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָמְרִין. תִּיפְתָּר שֶׁפִּיתְּתוֹ אוֹ שֶׁמָּחֲלָה לֹו. וְסָבַר נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה. בְּמָקוֹם מַכּוֹת וְתַשְׁלוּמִין מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וְיִלְקֶה וִישַׁלֵּם. כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַיְיבוֹ וְאֵי אַתָּה מְחַיְיבוֹ מְשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. וִישַׁלֵּם וְלֹא יִלָּקֶה כְעֵדִים זוֹמְמִין. כְּמַה דְּתֵימַר תַּמָּן בְּעֵדִים זוֹמְמִין. מְשַׁלְּמִין וְאֵין לוֹקִין. וָכָא מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. טַעֲמָא דְרִבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה. כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. אֶת שֶׁמַּכּוֹתָיו יוֹצְאוֹת כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲמוֹד וְשַׁלֵּם.
ד מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה דְאָמַר. מְשַׁלֵּם. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר. אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה וְאִם לֹא הִתְרוּ בוֹ מְשַׁלֵּם. פָּתַר לָהּ מֵזִיד בְּ[לֹא]<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="32"></i> הַתְרָאָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לא שַׁנְיָיא. הִיא שׁוֹגֵג הִיא מֵזִיד. הִיא הִתְרוּ בוֹ הִיא לֹא הִתְרוּ בוֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. לוֹקֶה וּמְשַּׁלֵּם.
ה אָמַר רִבִּי חֲנִינָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וַאֲפִילוּ יִסְבּוֹר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כִּדְמַתְנִיתִין דְּרִבִּי מֵאִיר. קְרַיָיה דְּרִבִּי מֵאִיר. וְהַכְּתִיב אִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֵשׁ בִּשְׁגָגָה. אֶלָּא מִיסְבַּר סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חוֹמֶשׁ קָרְבָּן. וַאֲפִילוּ תֵימַר. חוֹמֶשׁ קָרְבָּן. קֶרֶן קָרְבָּן. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. מַתְנִיתִין אָמְרָה שֶׁהַקֶּרֶן קְנָס. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה אֶלָּא חוּלִין מְתוּקָּנִין וְהֵן נַעֲשִׂין תְּרוּמָה. אִילּוּ מִמַּה שֶׁאָכַל הָיָה מְשַׁלֵּם נִיחָא. וְעוֹד מֵהָדָא דְתַנֵּי. אָכַל תְּרוּמָה טְמֵיאָה מְשַׁלֵּם חוּלִין טְהוֹרִין. וְאִם שִׁילֵּם חוּלִין טְמֵאִין יָצָא. וְלֹא דְמֵי עֵצִים הוּא חַיָיב לוֹ. הָדָא אָמְרָה שֶׁהַקֶּרֶן קְנָס. כְּמַה דְּאַתְּ אָמַר קֶרֶן קְנָס. וְדִכְוָותָהּ חוֹמֶשׁ קְנָס. אֶלָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֵר. יָצָא וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. לֹא שֶׁיְּשַׁלֵּם מָמוֹן. וָכָא הַכֹּל הָיָה בִכְלָל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קוֹדֶשׁ. יָצָא וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֵשׁ בִּשְׁגָגָה שֶׁיְּשַׁלֵּם מָמוֹן.
פרק קודםפרק הבא