כתובות 4

פרק 4

א עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָעְזָר בּוֹגֶרֶת אֵימָתַי הִיא נִישֵּׂאת. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין אֵימָתַי הִיא נִישֵּׂאת. מוּכַּת עֵץ כְּרִבִּי מֵאִיר אֵימָתַי הִיא נִישֵּׂאת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצָאת בְּהִינוּמָא. וְלָא אִדְכַּר רְבִיעִי. הָדָא אָמְרָה דְלֵית רְבִיעִי כְּלוּם.
ב וְאַלְמָנָה בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ בְּאֶחָד מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אַף הוּא מַשְׁכִּים וְיוֹצֵא לִמְלַאכְתּוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ בַחֲמִישִׁי בְשַׁבָּת אַף הוּא שָׂמֵחַ עִמָּהּ חֲמִישִי שִׁישִׁי וּשְׁבִיעִי.
ג מֹשֶׁה הִתְקִין שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְשִׁבְעַת יְמֵי הָאֶבֶל וְלֹא הִתְקִין לָאַלְמָנָה כְּלוּם. אַף עַל גַּב דְּתֵימַר. לֹא הִתְקִין לָאַלְמָנָה כְּלוּם. טְעוּנָה בְרָכָה. מִבּוֹעַז. דִּכְתִיב וַיִּקַּח בּוֹעַז עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ. אָמַר רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרִי. מִכָּאן שֶׁאֵין קָטָן רַשַּׁאי לֵישֵׁב עַד שֶׁיֹּאמַר לֹו הַגָּדוֹל שֵׁב. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִיכָּן לַבַּיִת הַזֶּה שֶׁהֵן מְמַנִּין זְקֵינִים בְּבָתֵּי מִשְׁתָּיוֹת שֶׁלָּהֶן. אָמַר רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. מִיכָּן לְבִרְכַּת חֲתָנִים שֶׁהִיא בָּעֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי יוֹדָה בַר פָּזִי. וְלֹא סוֹף דָּבָר בָּחוּר לִבְתוּלָה אֶלָּא אֲפִילוּ אַלְמוֹן לְאָלְמָנָה. מִבּוֹעַז שֶׁהָיָה אַלְמוֹן וְרוּת הָיְתָה אַלְמָנָה. וּכְתִיב וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶם. וְאֵיפְשַׁר כֵּן. כָּל קַרְתָּא מִתְבָּהֲלָה בְגִין נָעֳמִי עַל עֲלִיבְתָא. אֶלָּא אִשְׁתּוֹ שֶׁל בּוֹעַז מֵתָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. עַד כָּל עַמָּא גָמַל חַסְדָּא נִכְנְסָה רוּת עִם נָעֳמִי. וְנִמְצֵאת זוֹ יוֹצְאֵת וְזוֹ נִכְנֶסֶת.
ד תַּנֵּי. אוֹמֵר בִּרְכַּת חֲתָנִים כָּל שִׁבְעָה. [רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר מַפְקִין כַּלָּתָה כָּל שִּׁבְעָה.]<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="78"></i> אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִיָיה. אוֹמֵר בִּרְכַּת אֲבֵלִים כָּל שִׁבְעָה. אִית לָךְ מֵימַר. מַפְקִין מִיתָא כָל שִׁבְעָה. מַאי כְדוֹן. מַה כָּאן מְנַחֵם עִמּוֹ אַף כָּאן מְשַׂמֵּחַ עִמּוֹ. מַה כָּאן מַזְכִּירִין אַף כָּאן מַזְכִּירִין.
ה תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתָן שְׁנֵי שׁוּשְׁבִּינִין. אֶחָד מִשֶּׁל כַּלָּה וְאֶחָד מִשֶּׁלְּחָתָן. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתָן אֶלָּא בִשְׁעַת נִישּׂוּאִין. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְיַיחֲדִין הֶחָתָן אֶצֶל הַכַּלָּה שָׁעָה כְדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ גַס בָּהּ. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ הַשּׁוּשְׁבִּינִין מְפַשְׁפְּשִׁין בִּמְקוֹם הֶחָתָן וּבִמְקוֹם הַכַּלָּה. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ הַשּׁוּשְׁבִּינִין יְשֵׁינִין בִּמְקוֹם חָתָן וּבִמְקוֹם כַּלָּה. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. כָּל שֶׁלֹּא נָהַג כְּמִנְהַג זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים.
פרק קודםפרק הבא