ב <strong><big>הלכה:</big></strong> נָפְלוּ לָהּ זֵתִים וּגְפָנִים כול׳. רַב אָבוּן בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנָּפְלוּ לָהּ זֵתִים וְלֹא קַרְקָעָן. גְּפָנִים וְלֹא קַרְקָעָן. אֲבָל אִם נָפְלוּ לָהּ זֵתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן לֹא תִקּוֹץ. שֶׁאַדַּיִין שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ קַיָים. וְרַבָּנִין דְּהָכָא אָמְרִין. אֲפִילוּ נָפְלוּ לָהּ זֵתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן. לֹא דְמֵי בֵית זֵיתָא דְנָפְלוּ וְלֹא דְמֵי בֵית כָּרְמָא דְנָפְלוּ. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרַבָּנִין דְּתַמָּן. כַּרְמָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְפָנִים הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ. פַּרְדֵּיסָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אִילָנוֹת הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמָן.