סנהדרין 41

פרק 41

א רַב הוּנָא כַּד הֲוָה חֲמִי שַׂהֲדִין מְכַוְונָה הֲוָה חֲקַר וְכַד הֲוָה חֲמִי הָכֵין וְהָכֵין הֲוָה מְכַוֵון.
ב כֵּיצַד פּוֹתְחִין לִזְכוּת. אוֹמְרִין. אֶיפְשַׁר שֶׁזֶּה הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין כֵּינִי. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים. יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וּבָא חֲבֵירוֹ וְסִיְיעוֹ. וְיֵשׁ כָּאן סִיּוּעַ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאתָ חָב לַדַּיָינִים. וְיֵשׁ עֵדִים לִשְׁקָרִן.
ג אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָדוּן אֶת הַשֶׁרֶץ לְטַהֲרוֹ וּלְטַמְּאוֹ מֵאָה פְעָמִים אֵין יָכוֹל לִפְתּוֹחַ בִּזְכוּת. כֵּיצַד דָּנִין הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מַה אִם הַנָּחָשׁ שֶׁמֵּמִית טָהוֹר. עַכְבָּר שֶׁאֵין מֵמִית אֵינוֹ דִין לִהְיוֹת טָהוֹר. אוֹ חִילּוּף. עַכְבָּר שֶׁאֵין מֵמִית טָמֵא. נָחָשׁ שֶׁמֵּמִית אֵינוֹ דִין לִהְיוֹת טָמֵא. הָתִיב רִבִּי פִינְחָס. הֲרֵי עַקְרָב מֵמִית וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. אַשְׁכַּח תַּנֵּי אֲמַר. הוּא נָחָשׁ הוּא עַקְרָב.
ד אָמַר רִבִּי. תַּלְמִיד וָותִיק הָיָה לְרִבִּי וְהָיָה מְטָהֵר אֶת הַשֶׁרֶץ וּמְטַמְּאוֹ מֵאָה פְעָמִים. אָמְרִין. הַהוּא תַלְמִידָא לָא הֲוָה יְדַע מוֹרִיָיה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דֹּסַאיי. הַהוּא תַלְמִידָא קְטוּעַ מִטּוּרָא דְסִינַי הֲוָה.
ה <strong><big>משנה:</big></strong> דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי עֵד אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי עֵד אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה.
ו <strong><big>הלכה:</big></strong> דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין כול׳. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. אִילּוּ נִיתְּנָה הַתּוֹרָה חֲתוּכָה לֹא הָיְתָה לָרֶגֶל עֲמִידָה. מַה טַעֲמָא. וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. הוֹדִיעֵינִי הֵיאָךְ הִיא הַהֲלָכָה. אָמַר לוֹ. אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת. רָבוּ הַמְּזַכִּין זָכוּ. רָבוּ הַמְחַיְיבִין חִיְיבוּ. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת מ״ט פָּנִים טָמֵא וּמ״ט פָּנִים טָהוֹר. מִינְיָין ודגל״ו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אִמֲרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזוּקָּק שִׁבְעָתָיִם. וְאוֹמֵר מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.
פרק קודםפרק הבא