א <strong><big>הלכה:</big></strong> מְנַיִין לַשּׁוֹחֵט פֶּסַח עַל הֶחָמֵץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי. אֵין לִי אֶלָּא הַשּׁוֹחֵט. הַזּוֹרֵק מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא עַל חָמֵץ דַּם. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִמַּה שֶׁהוּא מִתְחַיֵיב עַל הַזְּרִיקָה הָדָא אָמְרָה. פֶּסַח עַצְמוֹ כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר שֶׁנִּתְמַנֶּה לוֹ חָמֵץ בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אוֹ שֶׁהָיָה זֶה שׁוֹחֵט וְזֶה זוֹרֵק.