Shabbat 170

Chapter 170

אוהאשהVhshhמדדהMddhאתTבנהVnhאמרMrר'R'יהודהYhvdhאימתיYmtyבזמןVzmnשהואShhvנוטלNvtlרגלוRglvאחתKhtומניחVmnykhאחתKhtאבלVlאםMהיהHyhגוררGvrrאסור:Svr:
1והאשה מדדה את בנה אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור:
בהתיבHtyvרביRvyלעזרLzrוהתנינןVhtnynnחביליKhvylyקש.Ksh.וקשVkshלאוLvכמפוזרKhmfvzrהוא.Hv.מתני'Mtny'פליגאFlygעלLמאןMnדמרDmrכלKhlהמיוחדHmyvkhdלאיסורLysvrאסור.Svr.דתנינןDtnynnהאבןHvnשעלShlפיFyהחביתHkhvytמטהMthעלLצדהTsdhונופלת.Vnvflt.רביRvyבאVבשםVshmרבRvחייהKhyyhברVrאשיShyפתרFtrלהLhבשוכח.Vshvkhkh.ממתניתיןMmtnytynפליגאFlygעלLמאןMnדמרDmrכלKhlהמיוחדHmyvkhdלאיסורLysvrאסור.Svr.דתנינןDtnynnכופיןKhvfynסלSlלפניLfnyהאפרוחיםHfrvkhymשיעלוShylvושירדו.Vshyrdv.ותניVtnyעלהLhעלוLvמאליהןMlyhnאסורSvrלטלטלה.Ltltlh.א"רR"בוןVvnברVrחייהKhyyhקומיKvmyר'R'זעיראZyrתיפתרTyftrבמאוס.Vmvs.א"לL"והתניVhtnyר'R'הושעיהHvshyhאפילוFylvסאהShאפילוFylvתרקב.Trkv.איתYtלךLkhמימרMymrסאהShותרקבVtrkvמאוסיןMvsynהן:Hn:
2התיב רבי לעזר והתנינן חבילי קש. וקש לאו כמפוזר הוא. מתני' פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. רבי בא בשם רב חייה בר אשי פתר לה בשוכח. ממתניתין פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. ותני עלה עלו מאליהן אסור לטלטלה. א"ר בון בר חייה קומי ר' זעירא תיפתר במאוס. א"ל והתני ר' הושעיה אפילו סאה אפילו תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן:
גאיןYnמילדיןMyldynאתTהבהמהHvhmhביוםVyvmטובTvvאבלVlמסעדיןMsdynומילדיןVmyldynאתTהאשהHshhבשבתVshvtוקוריןVkvrynלהLhחכמהKhkhmhממקוםMmkvmלמקוםLmkvmומחלליןVmkhllynעליהLyhאתTהשבתHshvtוקושריםVkvshrymאתTהטיבורHtyvvrר'R'יוסיYvsyאומרVmrאףFחותכיןKhvtkhynוכלVkhlצורכיTsvrkhyמילהMylhעושיןVshynבשבת:Vshvt:
3אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרים את הטיבור ר' יוסי אומר אף חותכין וכל צורכי מילה עושין בשבת:
דאיזהוYzhvהסיועHsyvמביאMvyייןYynונופחVnvfkhלתוךLtvkhחוטמוKhvtmvונותןVnvtnידוYdvלמטהLmthומקבלVmkvlושומטVshvmtדדיהDdyhונותןVnvtnלתוךLtvkhפיו.Fyv.רשב"גRshvg"אומרVmrאףFמרחמיןMrkhmynעלLהבהמהHvhmhבי"ט.Vyt".כיצדKhytsdעושהVshhנותןNvtnגושGvshשלShlמלחMlkhעלLרחמהRkhmhוהיאVhyרוצהRvtshלהניקLhnykבנה:Vnh:וקוראיןVkvrynלהLhחכמהKhkhmhממקוםMmkvmלמקום.Lmkvm.כייKhyyדתנינןDtnynnתמןTmnולאVlזוZvבלבדVlvdאלאLאפילוFylvחכמהKhkhmhהבאהHvhלילד:Lyld:ומחלליןVmkhllynעליהLyhאתTהשבת.Hshvt.שמואלShmvlאמרMrעושיןVshynלהLhמדורהMdvrhאפילוFylvבתקופתVtkvftתמוז:Tmvz:וקושריןVkvshrynאתTהטיבור.Htyvvr.כהדאKhhdאמתיהMtyhדברDvrקפראKfrנפקאNfkמיילדהMyyldhבשבת.Vshvt.אתתTtושאלתVshltלר'Lr'אמרMrלהLhאזלוןZlvnושאלוןVshlvnלחייתא.Lkhyyt.אמרהMrhליהLyhליכאLykhמנהג.Mnhg.אמרMrלהLhאיזיליYzylyחתוךKhtvkhכר'Khr'יוסי.Yvsy.כיניKhynyמתני'Mtny'וכלVkhlצרכיTsrkhyחיהKhyhנעשיןNshynבשבת.Vshvt.תניTnyהשיליאHshylyהזאתHztבשבתVshvtעשיריןShyryn
4איזהו הסיוע מביא יין ונופח לתוך חוטמו ונותן ידו למטה ומקבל ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. רשב"ג אומר אף מרחמין על הבהמה בי"ט. כיצד עושה נותן גוש של מלח על רחמה והיא רוצה להניק בנה: וקוראין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן ולא זו בלבד אלא אפילו חכמה הבאה לילד: ומחללין עליה את השבת. שמואל אמר עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז: וקושרין את הטיבור. כהדא אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה בשבת. אתת ושאלת לר' אמר לה אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה ליכא מנהג. אמר לה איזילי חתוך כר' יוסי. כיני מתני' וכל צרכי חיה נעשין בשבת. תני השיליא הזאת בשבת עשירין
Previous ChapterNext Chapter