יבמות 127

ותהא קריבה בבליל. תני מביאין מנחה אחת ומתנין עליה ותהא קריבה בכליל. מהו שיביאו שתי מנחות אחת קריבה בכליל ואחת נקמצת ונאכלת. תני מביאין שתי שמנחות אחת קריבה בכליל ואחת נקמצת ונאכלת. מהו שיעידו עדות אחת ותעלה להם עדות אחת או ייבא כההיא דמר רבי זעירא רב יצחק בשם רב אסי אחת מאחר שאילו ימצאו העדים זוממין אין נהרגין ואין ההורג נהרג אף הכא כן:

הגדילו התערובות ושיחררו זה את זה נושאין נשים ראויין לכהונה ואינן מיטמאין למתים ואם ניטמאו אין סופגין את הארבעים ואינן אוכלין בתרומה ואם אכלו אינן משלמין קרן וחומש ואינן חולקין על הגורן ומוכרין את התרומה והדמים שלהן ואינן חולקין בקדשי המקדש ואין נותנין להן קדשים ואין מוציאין את שלהן מידיהן ופטורין מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורן יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליהן חומרי ישראל וחומרי כהנים:

לשעבר הא לכתחילה לא. כיני מתניתא מותר לשחרר בתחילה. אף ר' יוסי הגלילי אמר אסור לשחרר מודה הוא הכא שהוא מותר מפני תיקון הוולד. מהו ראויות לא פסולות מניין לכהן שהוא מקריב קרבנותיו בכל משמר שירצה תלמוד לומר (דברים י״ח:ו׳) ובא בכל אות נפשו ושרת. היה זקן או חולה נותנו לכל משמר שירצה ועורן ובשרן שלו. היה טמא ובעל מום נותנין לאנשי המשמר ועורן ובשרן עליהן. אילין בני התערובות מה את עבד להון כזקן וכחולה או כטמא ובעל מום. מסתברא מיעבדינון כטמא ובעל מום.