יבמות 128

ומתניתא עבדא לון כזקן וכחולה דתנינן אין מוציאין את שלו מידו:

מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונישאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון בנים מן השני חולצין ולא מייבמין וכן הוא להן חולץ ולא מייבם היו לו אחין מן הראשון ואחין מן השני שלא מאותה האם הוא חולץ ומייבם והן אחד חולץ ואחד מייבם היה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה הראויה לכהן ואינו מיטמא למתים ואם ניטמא אינו סופג את הארבעים ואינו אוכל בתרומה ואם אכל אינו משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן ומוכר את התרומה והדמין שלו ואינו חולק בקדשי המקדש ואין נותנין לו קדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי כהנים היו שניהן כהנים הוא אונן עליהן והן אוננין עליו היא אינו מיטמא להן והן אינן מיטמאין לו הוא לא יורש אותן אבל הן יורשין אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק ואם היו שניהן במשמר אחד נוטל חלק אחד:

מה נן קיימין אם לאחר מיתה לית יכיל דתנינן הוא אונן עליהן והן אוננין עליו. ניחא לשני אינו מטמא שאני אומר בנו של ראשון הוא. לראשון למה אינו מטמא. אלא בשגירש מה נפשך בנו הוא יטמא לו אם אינו בנו חלל הוא ומה בכך שיטמא. אלא בשאנס. לא כן אמר רבי בא בשם אבא בר ירמיה אנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים וסברנן מימר כרבנן והכא כרבי יוסי אנן קיימין. תני רבי חייה אוננין ומיטמאין על הספק. אמר רבי יוסי מתני' אמרה כן הוא אונן עליהן והן אוננין עליו. רבי אשייאן בר יקום הוה ליה עובדא שאול לרבי יסא אמר ליה לית צריך. אמר ליה והתנינן אמר רבי חייה אוננין ומיטמאין על הספק. סימנין היו ניכרין. לא כן אמרין חברייא בשם רבי יוחנן סימנין בן שמונה אין עושין מעשה.