Talmud for Orlah 1:2
גמרא הנוטע לסייג כו'. כתיב (ויקרא יט) ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב. לסייג ולקורות ולעצים פטור. מעתה אותו של מאכל אפי' חישב עליו לסייג יהא חייב. ת"ל עץ מאכל. רבי יוסי ילמד דבר מתחילתו ממשמע שנאמר (שם) שלש שני' יהיה לכם ערלים לא יאכל. וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור. רבי יונה למד דבר מסופו ממשמע שנאמר (שם) ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר בד"א בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים פטור. נטע דבר שאין ראוי להם חייב. יאות אמר רשב"ג מ"ט דרבנין. א"ר זעירא במשנה סדר נטיעתם לעצים ברוצף לקורות במשפה לסייג מקום הסייג מוכיח עליו. תני בשם רבי מאיר כל האילנות באין למחשבת פטור חוץ מן הזית ומן התאינה. ר"מ כדעתיה דאמר כל אילנות אילן סרק חוץ מזית ותאינה. תני בשם ר"ש אין לך בא למחשבת פטור אלא שלשת המינין בלבד רימון ושקמה וצלף. מהו שיהו חייבין במעשר. תפלוגתא דר' בא
We recite [in our mishnah] "...from the time that the kohanim (Aaronide priests) enter to eat their Terumah (produce consecrated for priestly consumption)." Rabbi Chiya taught [in Tosefta Berakhot 1:1]: "...from the time that people usually go in to eat their bread on the eve of the Sabbath." And there is a baraita that comments on this: "These opinions are close enough to be equal."